|
פוסט אישי מרגש אשר פורסם בבלוג של ר ו ני
תעשו טובה - תחפשו את יעקב
שהייתי ילד הלכתי פעם לאיבוד. אני זוכר שזה היה ביום העצמאות או משהו דומה, ושהכיכר היתה הומה אדם, ושעזבתי לרגע את היד של אימא וכשהסתובבתי היא נעלמה.
בשניות הראשונות נחרדתי. התחלתי לחפש מסביב, מתרחק יותר ויותר מהמקום בו ראיתי אותה לאחרונה (בלי להבין שהסיכוי היחידי שלה למצוא אותי זה פשוט להשאר ולחכות), אחר כך התעשתתי ונזכרתי שהסבירו לי שאם אני הולך לאיבוד אני צריך לפנות לאדם מבוגר, להגיד לו איך קוראים להורים שלי ולבקש ממנו לעזור לי למצוא אותם. הבעיה שלמבוגרים לא הסבירו את אותו הדבר, ואלו שניסיתי לפנות אליהם אפילו לא הבחינו בזאטוט שמסתובב בין הרגליים.
לבסוף מישהו הבחין בי, שמע את השם של ההורים, לקח אותי לבמה ושם איש ההגברה (שנראה לי מוכר ועד היום מספר איך שאלתי אותו: "איש, נכון שאתה מכיר את ההורים שלי?") קרא לאימא ברמקול והציל אותי מהגורל האכזר של חיים בלי משפחה..
ביום חמישי טייל עוד ילד עם המשפחה שלו בתל אביב. לילד קוראים יעקב רצאבי והוא בן 65. הוא חוסה בהוסטל של אקי"ם, לוקה בשכלו ובדיבורו, וכשלקחו אותו עם החברים מההוסטל למסעדה בטיילת של תל אביב לא היה מאושר ממנו. למעשה, יעקב כל כך התרגש מהטיול עד שברגע אחד של חוסר תשומת לב, הוא יצא לרחוב, ונבהל מהלבד, והתחיל לחפש, ואבד עוד יותר, ונעלם..
יעקב הוא כמו תינוק בגוף של מבוגר. הוא כל כך פאסיבי ולא אלים, עד שאפילו אם כשהוא גווע בצמא אין לו מספיק שכל לבקש (או לחטוף) בקבוק שתיה מהיד של מישהו. הוא לא יפנה לזרים ולא יזום קשר אלא אם יפנו אליו בשמו. הוא כל כך חסר אונים שהוא לא יודע להגיע הביתה. הוא לא מבין שמחפשים אותו, לא יודע להשיג אוכל או שתיה ובטח לא יודע לגשת לאיש מבוגר, להגיד לו את השם של ההורים, ולבקש ממנו שיוביל אותו למישהו עם מיקרופון שיקרא לאימא. למעשה, קרוב לודאי שכל מה שהוא עושה עכשיו זה לשכב על המדרכה באיזו פינה, לבכות, ולגווע מרעב, ומצמא, ומצער, והסיכוי היחידי שלו זה רק אם מישהו נותן לו מתוך רחמים משהו לשתות או לאכול (לפחות פעם אחת בשבוע האחרון) ואם מישהו ימצא אותו.
יכול להיות שראיתם אותו. בטח חשבתם שמדובר בהומלס או בשיכור והתרחקתם לקצה המדרכה. אולי אפילו ריחמתם עליו וזרקתם לו מטבע, ככה בשביל לעזור. אבל מטבעות לא יעזרו ליעקב כי הוא לא יודע לקנות, והדבר היחידי שיעזור לו זה אם יחזירו אותו..
ליעקב יש סימן זיהוי בולט - צלקת גדולה על העורף. הוא לבש מכנסיים שחורים וסנדלים וחולצת טריקו אפורה (שיתכן שהחליף). הוא נמוך, רק 1.65, היה שמנמן (בטח איבד כמה קילוגרמים בימים הללו) ולא מדבר ברור. אבל הוא מגיב לשם שלו.
תעשו טובה - אם אתם מסתובבים בתל אביב ורואים מישהו שוכב באיזו פינה, או מסתובב מלוכלך ומבולבל, שותק או ממלמל לעצמו, תציצו לו בעורף ותראו אם יש צלקת. אם כן, תקראו לו יעקב בעדינות, תקנו לו בקבוק מים ותתקשרו לאקי"ם: 03-5255447.
ואם אתם לא גרים/מסתובבים בתל אביב - תעתיקו את הרשומה הזו לבלוג שלכם כדי שתופץ כמה שיותר.
זה הסיכוי היחידי שלו.
ר ו ני.
פורסם בבלוג החדר השקוף: http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=781103
|
